דיפלופיה היא תסמין שאינו ספציפי, כלומר סימפטום שיכול להופיע על רקע מגוון רחב ביותר של גורמים. אי לכך, כאשר אדם מתלונן על ראייה כפולה, לפני שניתן יהיה להגיש לו את הטיפול המתאים עבורו באופן אישי, ישנה חשיבות עליונה לבצע בירור מקיף ולאבחן במדויק את הגורם הספציפי לבעיה.
בגדול נהוג לסווג את הגורמים השונים לכפל ראיה לכמה קבוצות: בעיות בקרנית, בעיות בעדשה, בעיות בשרירים ובעיות נוירולוגיות. במאמר שלפניכם נפרט אודות הגורמים השונים.
בעיות בעדשת העין
הבעיה השכיחה ביותר בעדשה הגורמת לראיה כפולה היא קטרקט, אם כי חשוב לציין שישנם פגמים רבים בעדשה שיכולים לגרום לפגיעה במיקוד קרני האור. הקטרקט באופן ספציפי בא לידי ביטוי בעכירות של העדשה ובנוסף לכפל ראיה עלול להוביל לראיה מטושטשת, קוצר ראיה, רוחק ראיה, סנוור, הופעה של כתמי צבע בשדה הראיה ועוד.
בעיות בקרנית העין
הקרנית, בדומה לעדשה, אחראית לשבירה של קרני האור המגיעות לעין, על מנת שלאחר הכניסה לעין יתמקדו בנקודה המתאימה ברשתית. עיוות של קרני האור על רקע פגם מסוים בקרנית עלול להוביל לראיה כפולה. אי לכך, הראיה הכפולה יכולה להיות תוצאה של קרטוקונוס, אסטיגמטיזם, פטריגיום, זיהום של הקרנית שהוביל לעיוות של הקרנית, יובש קיצוני של הקרנית, הצטלקות של הקרנית ועוד.
בעיות בשרירים
היחלשות של אחד מהשרירים האחראיים על תנועת העין עלולה להוביל לראייה כפולה, כאשר גם בעיות בסנכרון השרירים עלולות לגרום לבעיה זו. פגיעה בשרירים עצמם יכולה להיות תוצאה של דלקת מקומית, גידול סרטני או גידול שפיר, שבר בארובת העין המוביל לכליאה של השריר בסדק הנוצר בעצם ועוד. כמו כן ישנן מחלות ומצבים רפואיים שונים הגורמים לצניחה של העפעף העליון על רקע פגיעה בשריר האחראי להניע את העפעף העליון.
בעיות נוירולוגיות
בעיות נוירולוגיות הגורמות לראיה כפולה יכולות להיות היקפיות, כלומר בעיות שפוגעות ספציפית בשרירים האחראיים על התזוזה של גלגל העין או מרכזיות. גורמים מרכזיים הם סוגים שונים של בעיות מוחיות, בעיקר באזור גזע המוח, האחראי לעצבוב השרירים המניעים את גלגלי העין. ראיה כפולה על רקע בעיה עצבית מרכזית מופיעה לרוב כתוצאה מאירוע מוחי שפגע בגזע המוח, טרשת נפוצה, טראומה מוחית כתוצאה מחבלת ראש, גידול סרטני באזור גזע המוח ועוד.
לעומת זאת ראיה כפולה על רקע בעיה נוירולוגית היקפית היא לרוב תוצאה של מפרצת באזור ארובת העין, גידול באזור ארובת העין, סיבוך נוירולוגי של מחלת הסוכרת, בעיות מקומיות באספקת הדם לעצבים המעצבבים את השרירים באזור גלגל העין ועוד.
בהקשר זה חשוב להזכיר מחלה אוטואימונית הנקראת מיאסטניה גרביס. מחלה זו באה לידי ביטוי בהופעה של נוגדנים עצמוניים למוליך העצבי אצטילכולין. כתוצאה מכך, מתרחשת ירידה בכמות הרצפטורים לאצטילכולין וההעברה של האותות העצביים לשרירים נפגעת. החולים במיאסטניה גרביס סובלים מהיחלשות של השרירים הרצוניים והתעייפות מהירה של השרירים הרצוניים כשבין היתר התסמינים מופיעים בשרירי העיניים, הלעיסה, הפנים, הנשימה ועוד. ראייה כפולה היא בין התסמינים המזוהים עם המחלה בחלק ניכר מהמקרים.
כיצד מטפלים בראיה כפולה?
הטיפול משתנה בהתאם לגורם שהוביל להתפתחות כפל הראיה. כך למשל אם מקור הבעיה בעיוות של הקרנית, הרי שלרוב ניתן יהיה לטפל בבעיה פשוט על ידי התאמת עדשות מגע או משקפיים וכך לפצות על השבירה הלא תקינה של קרני האור. בקטרקט נהוג לטפל בדרך כלל בניתוח שבו מחליפים את העדשה העכורה בעדשה תותבת המסוגלת למלא את תפקיד העדשה המקורית.
הטיפול במיאסטניה גרביס הוא תרופתי בעיקרו וכולל בין היתר שימוש במעכבי אצטילכולין אסטרז, אימוראן, אפדרין וקורטיקוסטרואידים, אם כי במקרים מסוימים תתקבל ההחלטה להסיר את בלוטת התימוס. בבעיות שרירים שונות ניתן לטפל בניתוח, כשלעתים ניתן יהיה לשנות את המיקום של נקודת העגינה (החיבור בין השריר לגלגל העין) וכך למתוח את השריר ולשפר את התפקוד שלו.
