בקרב תינוקות רבים בחודשי החיים הראשונים מופיעה תופעה של דמעת יתר שיכולה להיות מלווה בהפרשה מוגלתית צהבהבה ירקרקה מהעיניים. תופעה זו מתרחשת בדרך כלל על רקע של חסימת דרכי הדמעות. תופעה זו יכולה להתרחש גם במבוגרים אך השכיחות שלה בקרב תינוקות גבוהה יותר.
מה הן דרכי הדמעות?
הדמעות בעין האנושית מופרשות באופן שוטף משתי בלוטות הפרשה. בלוטה אחת מפרישה דמעות ללא הפסקה על מנת לשמור על הלחות של העין ואילו השנייה מפרישה דמעות בתגובה לחדירת עצם זר לעין, בזמן גירוי של העין או בתגובה לרגש מסוים. הדמעות בעין באופן טבעי באדם הבריא מתנקזות לאורך העפעף התחתון עד שהן נקוות לצינוריות זעירות שמובילות אותן לשק הדמעות שעטוף בסיבי שריר ולמעשה שואב את הדמעות לתוכו.
משק הדמעות הן עוברות הלאה וזורמות לצינור נוסף שמנקז אותן בדרכן אל חלל האף. כאשר דרכי הדמעות נחסמות באזור מסוים הן לא מופרשות באופן תקין ומתחילות להצטבר בעין. ריבוי של דמעות בעין מוביל לטשטוש הראייה, לשפשוף של העין באופן תדיר וכמובן שגם מוביל להתהוות של קרקע נוחה ואידיאלית להצטברות חיידקים. החיידקים שמשגשגים בתנאי השטח שנוצרו כאילו במיוחד עבורם הם האחראיים להפרשה המוגלתית שיש בה כדי להעיד על זיהום.
היצרות לאחר הלידה
בקרב אחד מתוך כל חמישה עשר תינוקות קיימת היצרות חלקית עד חסימה מלאה של דרכי הניקוז. מדובר על בעיה שכיחה יחסית שאינה אמורה לעורר חשש שכן תשעים אחוז מהתינוקות שסובלים מתופעה זו נרפאים ממנה עד הגיעם לגיל עשרה חודשים או שנה אחת לכל המאוחר.
עם זאת, במהלך התקופה הזאת הם אכן עלולים להיזקק לטיפול רפואי בעיקר בשל הזיהומים החוזרים ונשנים בעין שלרוב מטופלים על ידי משחת עיניים אנטיביוטית או טיפות עיניים אנטיביוטיות.
כיצד ניתן לסייע לפתרון הבעיה?
רופאי עיניים יכולים לספק להורים כלים שבהם יוכלו לעשות שימוש כדי לסייע לדמעות להתנקז. מדובר בעיקר על עיסוי ידני של שק הדמעות שבמקרים רבים עוזר מאוד להקל על התסמינים האופייניים. בנוסף לכך יומלץ להורים לתינוקות שסובלים מחסימה של דרכי הדמעות לנגב את עיני התינוקות בעזרת מגבונים מיוחדים לעין או בעזרת מעט צמר גפן שנטבל במים פושרים.
במידה והתינוק ממשיך לסבול מהתופעה ייתכן שהרופא ינסה לשחרר את החסימה באופן שמרני על ידי סחיטה של שק הדמעות אך במקרים רבים אין מנוס מלבצע טיפול פולשני לפתיחת החסימה.
טיפול רפואי לפתיחת דרכי הדמעות
הטיפול להרחבת דרכי הדמעות בתינוקות מבוצע בחדר ניתוח כשהתינוק מורדם. בדרך כלל לא מדובר על הרדמה כללית כי אם על הרדמה קלה בלבד שמבוצעת באמצעות מסכה.
במהלך הפרוצדורה הרפואית מחדיר הרופא צינורית דקיקה לדרכי הדמעות על מנת להרחיב את צינוריות הניקוז שמובילות את דמעות לאף וכן באפשרותו להכניס לדרכי הדמעות בלון מיוחד שמיועד להביא להרחבה שלהן.
לכל טכניקה השלכות שונות ותופעות לוואי שונות. כך למשל לטיפול שכרוך בהחדרת צינורית לדרכי הדמעות סיכויי הצלחה שעומדים על שמונים וחמישה אחוז עד גיל 18 חודשים וסיכויים אלו צונחים לחמישים אחוז עד גיל שלוש. לעומת זאת השימוש בבלון נחשב למוצלח יותר שכן סיכויי ההצלחה שלו עומדים על תשעים וחמישה אחוז ללא קשר לגיל המטופלים.
במקרים מסוימים במידה והטיפול הראשון לא הסתיים בהצלחה והבעיה לא נפתרה, ניתן יהיה לנסות לבצע את הפרוצדורה פעם נוספת אך ייתכן כי יהיה גם צורך לעשות שימוש בצינורית קבועה שעשויה מסיליקון שתישאר בדרכי הדמעות על מנת להבטיח שתישארנה פתוחות.
