הדמעות לא זולגות מעצמן: על חסימת דמעות

באופן תקין באדם הבריא הדמעות שמופרשות מבלוטות הדמעות שוטפות את העין ולאחר מכן עושות את דרכן לנקבים זעירים ביותר שממוקמים בקצה של העפעף שקרוב לאף. הנקבים האלו הם למעשה הפתח העליון של צינוריות דקיקות שתפקידן לנקז את הדמעות לשק הדמעות שממנו יוצאים צינורות קטנים שמנקזים את הדמעות לחלל האף.

דרכי הדמעות עלולות להיחסם כתוצאה ממגוון רחב ביותר של גורמים שחלקם יכולים להיות מולדים וחלקם נרכשים. למעשה באחד מכל חמישה עשר תינוקות מתרחשת חסימה מלאה או חלקית של דרכי הדמעות ולמרות שבמקרים רבים החסימה יכולה להיפתר מאליה עד גיל שנה, הרי שלא אחת המצב מצריך התערבות כירורגית וכן כל עוד מצב זה נמשך איכות החיים של התינוק נפגעת.

התסמינים של חסימת דרכי הדמעות

חסימה של דרכי הדמעות יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון רחב של דרכים. כך למשל ההצטברות של הדמעות שלא מתנקזות באופן תקין יכולה להוביל למצב של טשטוש הראייה.

כמו כן הדמעות שלא מתנקזות באופן תקין יכולות לזלוג על עור הפנים וכתוצאה מניגוב תדיר של הדמעות מהלחיים עלול להיווצר גירוי בעור בעיקר בקרב תינוקות אך גם בקרב אנשים מבוגרים. בנוסף לכך ההצטברות של הדמעות בעיקר בשק הדמעות יכולה לגרום להיווצרות של קרקע נוחה לשגשוג של חיידקים ולהופעה של זיהום בעין.

במקרים האלו התסמינים של חסימת דרכי הדמעות יכללו גם הפרשה מוגלתית מהעין, אדמומיות בעין, נפיחות, תחושה של גרד, צריבה או כאב בעין.

לרוב הסובלים מחסימת צינור הדמעות יסבלו מעיניים רטובות מאוד כשהבעיה לרוב תבוא לידי ביטוי ביחס של החברה לתופעה שכן הדמעות הרבות יוצרות אשליה של בכי תמידי. החסימה יכולה גם לבוא לידי ביטוי בהיווצרות של קרום רירי באזור הריסים שיקשה על הפתיחה של העין.

הגורמים לחסימת דרכי הדמעות

הגורמים לחסימת דרכי הדמעות יכולים להיות שינויים הורמונליים שמתרחשים בנשים בגיל המעבר שגורמים להתייבשות של דרכי הדמעות ולהיצרות של דרכי הדמעות, גידולים ממאירים או שפירים, הצטברות של גודש באף ועוד. בתינוקות החסימה היא לרוב ביטוי של חוסר בשלות של דרכי הדמעות שכפי שציינו, במקרים רבים נפתרת מאליה ככל שהתינוק מתפתח.

גורמים נוספים יכולים להיות שימוש ממושך בתרופות כמו למשל פוספולין, אפינפרין או פילוקרפין, הצטלקות של דרכי הדמעות בעקבות טיפולי הקרנות בעקבות גידול ממאיר באזור הפנים, שינויים אנטומיים שהם תוצאה של תהליך ההזדקנות, פציעה של דרכי הדמעות, דלקות כרוניות שהובילו להיצרות או לחסימה של דרכי הדמעות על רקע אוטואימוני או זיהומי ועוד.

כיצד מאבחנים חסימה בדרכי הדמעות?

מאחר והתסמינים של חסימת שק הדמעות יכולים להתאים למגוון רחב של מצבים אחרים ומחלות עיניים אחרות, ישנה חשיבות עליונה לאבחן את התופעה באופן מדויק. כך למשל ההצטברות של הדמעות יכולה במקרים מסוימים להיות תוצאה של הפרשה מוגברת ולאו דווקא של ניקוז לקוי. בין הבדיקות הרבות שנהוג לערוך לאלו שסובלים מחסימת דרכי הדמעות יש להזכיר את הבאות:

הערכה של רפיון העפעפיים – בדיקה שבה מושכים את העפעף הרחק מהעין ובוחנים את המרחק המקסימלי שניתן להרחיק את העפעף, את משך הזמן שדרוש לעפעף על מנת לחזור למיקום שלו וכן את האפשרות שהעפעף חוזר למקומו רק לאחר מצמוץ.
הערכה של איכות ושל כמות הדמעות – בחינה של הרכב הדמעות ושל כמות החומר השומני בהן ושל כמות ההפרשה שלהן.
הערכה של תקינות מערכת הניקוז של הדמעות – בבדיקה זו רופא העיניים מטפטף חומר צבעוני לעין ובוחן כמה זמן לוקח לחומר להיעלם מהעין. במידה והחומר נשאר בעין למשך של יותר מחמש דקות עולה החשש לחסימה של דרכי הדמעות ואז עובר הרופא לשלב הבא שבו הוא מזריק סליין ישירות לדרכי הדמעות ומנסה לאבחן את המיקום המדויק של החסימה שכן הטיפול משתנה בהתאם למיקום של החסימה.

כיצד מטפלים בחסימת דרכי הדמעות?

הטיפול משתנה בהתאם לגילו של המטופל, בהתאם לגורם שהוביל להיווצרות החסימה ובהתאם למידת החומרה של החסימה והמיקום שלה. כך למשל במידה ומדובר על תינוקות רכים לרוב יומלץ לנקוט באמצעי טיפול שמרניים שכוללים המתנה לפתיחה ספונטנית תוך ביצוע של עיסוי לשק הדמעות על ידי ההורים או על ידי הרופא.

במקרים אחרים ניתן לבצע הרחבה מכנית של דרכי הדמעות ואף להשתיל צינורית סיליקון דקיקה על מנת להשאיר אותן פתוחות. במקרים אחרים יהיה צורך לכרות בניתוח את האזור שבו התרחשה החסימה ולאחר מכן לחבר את הקצוות של דרכי הדמעות שאינן חסומות. ישנם ניתוחים שבהם ניתן להחדיר לדרכי הדמעות בלון שעל ידי ניפוח שלו מבצעים את ההרחבה (בדומה לאופן שבו נהוג להרחיב היום עורקים שעבור היצרות) ועוד.

קיימות מספר טכניקות כירורגיות שבהן נהוג לעשות שימוש בהתאם לפרמטרים השונים שהזכרנו לעיל.