
באופן תקין באדם הבריא הדמעות שמופרשות מבלוטות הדמעות שוטפות את העין ולאחר מכן עושות את דרכן לנקבים זעירים ביותר שממוקמים בקצה של העפעף שקרוב לאף. הנקבים האלו הם למעשה הפתח העליון של צינוריות דקיקות שתפקידן לנקז את הדמעות לשק הדמעות שממנו יוצאים צינורות קטנים שמנקזים את הדמעות לחלל האף.
התסמינים של חסימת דרכי הדמעות
חסימה של דרכי הדמעות יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון רחב של דרכים. כך למשל ההצטברות של הדמעות שלא מתנקזות באופן תקין יכולה להוביל למצב של טשטוש הראייה.
במקרים האלו התסמינים של חסימת דרכי הדמעות יכללו גם הפרשה מוגלתית מהעין, אדמומיות בעין, נפיחות, תחושה של גרד, צריבה או כאב בעין.
הגורמים לחסימת דרכי הדמעות
הגורמים לחסימת דרכי הדמעות יכולים להיות שינויים הורמונליים שמתרחשים בנשים בגיל המעבר שגורמים להתייבשות של דרכי הדמעות ולהיצרות של דרכי הדמעות, גידולים ממאירים או שפירים, הצטברות של גודש באף ועוד. בתינוקות החסימה היא לרוב ביטוי של חוסר בשלות של דרכי הדמעות שכפי שציינו, במקרים רבים נפתרת מאליה ככל שהתינוק מתפתח.
כיצד מאבחנים חסימה בדרכי הדמעות?
מאחר והתסמינים של חסימת שק הדמעות יכולים להתאים למגוון רחב של מצבים אחרים ומחלות עיניים אחרות, ישנה חשיבות עליונה לאבחן את התופעה באופן מדויק. כך למשל ההצטברות של הדמעות יכולה במקרים מסוימים להיות תוצאה של הפרשה מוגברת ולאו דווקא של ניקוז לקוי. בין הבדיקות הרבות שנהוג לערוך לאלו שסובלים מחסימת דרכי הדמעות יש להזכיר את הבאות:
- הערכה של רפיון העפעפיים – בדיקה שבה מושכים את העפעף הרחק מהעין ובוחנים את המרחק המקסימלי שניתן להרחיק את העפעף, את משך הזמן שדרוש לעפעף על מנת לחזור למיקום שלו וכן את האפשרות שהעפעף חוזר למקומו רק לאחר מצמוץ.
- הערכה של איכות ושל כמות הדמעות – בחינה של הרכב הדמעות ושל כמות החומר השומני בהן ושל כמות ההפרשה שלהן.
- הערכה של תקינות מערכת הניקוז של הדמעות – בבדיקה זו רופא העיניים מטפטף חומר צבעוני לעין ובוחן כמה זמן לוקח לחומר להיעלם מהעין. במידה והחומר נשאר בעין למשך של יותר מחמש דקות עולה החשש לחסימה של דרכי הדמעות ואז עובר הרופא לשלב הבא שבו הוא מזריק סליין ישירות לדרכי הדמעות ומנסה לאבחן את המיקום המדויק של החסימה שכן הטיפול משתנה בהתאם למיקום של החסימה.
כיצד מטפלים בחסימת דרכי הדמעות?
במקרים אחרים ניתן לבצע הרחבה מכנית של דרכי הדמעות ואף להשתיל צינורית סיליקון דקיקה על מנת להשאיר אותן פתוחות. במקרים אחרים יהיה צורך לכרות בניתוח את האזור שבו התרחשה החסימה ולאחר מכן לחבר את הקצוות של דרכי הדמעות שאינן חסומות. ישנם ניתוחים שבהם ניתן להחדיר לדרכי הדמעות בלון שעל ידי ניפוח שלו מבצעים את ההרחבה (בדומה לאופן שבו נהוג להרחיב היום עורקים שעבור היצרות) ועוד.
קיימות מספר טכניקות כירורגיות שבהן נהוג לעשות שימוש בהתאם לפרמטרים השונים שהזכרנו לעיל.